עבודת הקורבנות בימינו - מפי הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

דברות קודש מפי
הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

פרשת פנחס-בין המצרים

אדם צריך לדעת כשהוא אומר בתפילה את "הקרבנות" הוא צריך לשוות לנגד עיניו את כל בית המקדש, כל בית המקדש נמצא! הוא לא נשרף! הוא לא נחרב! בית המקדש עומד מול העיניים שלנו! הוא נמצא מולנו! שום דבר לא נשרף! שום דבר! שריפת בית המקדש היתה רק אחיזת עיניים! זה היה אחיזת עיניים רק בשביל הגויים! אומר "העשרה מאמרות" בזמן חורבן בית המקדש הגיעו רוחות ושדים והביאו איתם אבנים! אבני סיד שרופים! הם שמו בבית המקדש אבני סיד שרופים! הכל בשביל הגויים, הכל בשביל להשביע את עיניהם של הרשעים. אומר הזוהר (שמות פקודי ר"מ ע"ב) האבנים והיסודות של בית ראשון ושל בית שני כולם גנוזים ומאירים! כולם נגנזו! בית המקדש לא נפגם כי הוא זה! לא נאבדה אפילו אבן אחת! לא נאבדה אבן אחת מאבני ירושלים! לא מירושלים של בית ראשון, ולא מירושלים של בית שני, הכל עומד על מקומו! "כי עין בעין יראו בשוב ה'..." שתבוא הגאולה כולם יראו שהגויים בכלל לא החריבו שום חומה! שום קיר! וכל מה שהגויים החריבו זה רק אותם אבני סיד שהרוחות הביאו איתם, כולם יראו שהכל היה רק אחיזת עיניים.ולכן אומר ה"עמק המלך" על הגמרא "שמעתי שמקריבים קרבנות אף על פי שאין בית מקדש"(מגילה י',א') הוא אומר – תדעו לכם! עבודת הקרבנות ודאי נמשכת! בית המקדש נמצא! הקרבנות נמצאים! העבודות ממשיכות! אליהו הנביא מקריב קרבנות בבית המקדש! המלאך מיכאל  מקריב קרבנות בבית המקדש! כמו שמובא על הבעל שם טוב שהוא ראה את אליהו הנביא קונה כבשים לעבודת בית המקדש. כשאנחנו אומרים בבוקר את "הקרבנות" אנחנו נותנים כח לאליהו הנביא ולמלאך מיכאל שהם עכשיו הכהנים הגדולים להמשיך להקריב את הקרבנות, באמירת הקרבנות אנחנו ממש משתתפים בעבודת בית המקדש, כשאנחנו מתחילים להגיד את הקרבנות אז מתחילים הכהנים את עבודת הקרבנות, הכהנים מתחילים את העבודה! מדליקים את החטאת, מדליקים את התמיד, כשאומרים קרבנות אליהו הנביא והמלאך מיכאל מקבלים כח להמשיך את עבודת הקרבנות.

כשאדם חוטא אז יש טומאה! והטומאה מגיעה עד לאבן שתיה! עד לבית המקדש! מהטומאה  נחרב בית המקדש! ולכן אומרים ב"קרבנות" "ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת..." הטומאה הגיעה עד בין הבדים! עד הפרוכת! עד ששרפה את בית המקדש נשרף. "ודמן טעון הזיה על הפרוכת על מזבח הזהב..." למה אין פרוכת? למה אין מזבח הזהב? הכל כי אנחנו כל פעם מטמאים את בית המקדש, אדם פתח את העיניים אז הוא טימא את הכל! אין מזבח הזהב! אין מזבח העולה! אין עזרות! אין שום דבר! ולכן כשאדם אומר  את הקרבנות הוא צריך לכוון הכל על עצמו! "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים..." מגיע לי שריפה! אני הפרים הנשרפים! כל העניין  של הקרבנות זה להכניע את הבהמיות! שורפים את הבהמה ושוחטים אותה. כשמזכירים בקרבנות את השחיטה והשריפה...אז שוחטים אותי, שורפים אותי. הרב'ה כותב בתורה "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'.." כשאומרים "ושחט אותו" צריך לכוון שעכשיו הוא נשחט! שוחטים אותו על כל העבירות שהוא עשה, והוא צריך לקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה,שריפה, הרג, חנק, ובכוונה הזאת נמחלים לו כל העבירות. אומר התנא דבי אליהו- בין גוי בין יהודי אפילו גוי שיגיד את הפסוק "ושחט אותו על ירך המזבח..." ימחלו לו כל העבירות וכל שכן יהודי. כשאומרים הפשט ניתוח, כליל לאישים, צריך הכל לכוון על עצמו! מדליקים את החטאת, פושטים את התמיד, זה הכל הולך עלי! פושטים אותי! חותכים אותי! שורפים אותי! קרבן אשם, תודה, שלמים, הכל הולך עלי, לשרוף אותי, לחתוך אותי, להזות את הדם שלי. כשאומרים את הקרבנות מתחילים לבקוע את כל הקליפות! מתחילים לבקוע את הקליפות של עולם העשיה, הכל מתכפר! וצריך להגיד את הקרבנות לאט לאט במסירות נפש! שאדם אומר "קרבנות" הוא בוקע את הקליפות שהוא ברא! כמו שבבית המקדש תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה, ותמיד של בין הערביים היה מכפר על עבירות של היום.כך גם שאדם מזכיר בקרבנות תמיד של שחר, זה מכפר לו על עבירות של לילה, וכשהוא מזכיר תמיד של בין הערביים, זה מכפר לו על עבירות של יום.

אדם עושה עבירות עשרים וארבע שעות, יש לו אין סוף עבירות! הוא צריך לקבל על העבירות הרג, חנק, שריפה, סקילה, אם אדם לא אמר את הקרבנות בכוונה, אז הוא לא עשה שום דבר! ה' אומר – מה אתה בא אלי!? תן לי את זה..תן לי את זה..קודם תעשה תשובה! קודם תבקש סליחה על כל מה שעשית בעשרים וארבע שעות! הכנסת טומאה לחלל העולם! מחשבות אסורות, ראיות אסורות, תגיד קרבנות בכוונה! תכוון "בפרים הנשרפים" אני מוכן שישרפו אותי, אני מוכן שיסקלו אותי,תכוון! תגיד קרבנות בקול רם! כי עצם זה שאתה מקבל על עצמך שריפה, הרג, חנק, עצם זה שאתה מודה שחטאת, אז הכל מתכפר והתפילה מתקבלת.

התפילה מתחילה עם אמירת "הקרבנות" אומר הזוהר – אסור לוותר על הקרבנות! אם אדם לא אמר את הקרבנות התפילה לא התקבלה! הוא לא בקע את הקליפות! הוא לא בקע את המסכים! קרבנות זה הדבר הכי גבוה! הקרבנות באים מעתיקא קדישא, מרישא דלא אתידע, "סילוקא דקרבנא עד אין סוף" קרבנות זה אין סוף! אסור לוותר על שום מילה מהקרבנות! צריך להגיע בזמן לתפילה ולהגיד את הקרבנות מילה במילה,אחרת אומר הזוהר התפילה לא עולה בשום אופן! התפילה לא מתקבלת.

(מתוך עלון "צמאה נפשי" 052-763-9126 פרשת פנחס-בין המצרים תשע"ג)

עלון צמאה נפשי - פרשת בא - הרב אליעזר ברלנד שליט"א

http://www.shuvubonim.com/bo.pdf

"ולקחתם אגודת אזוב"

"על ידי אזוב שהוא שפל שבאילנות גאל את ישראל" (מדרש רבה בא י"ז) 

עיקר הגדולה של האדם זה רק  שפלות וענווה, כי רק מי ששכן לעפר הוא יקום בתחיית המתים ויזכה לחיים נצחיים כמו שאנו אומרים בתפילת שמו"ע "ומקיים אמונתו לישיני עפר", כמה שאדם יותר בשפלות, יותר בענווה, אז ככה הוא יזכה לתחיית המתים, לחיים נצחיים, וכמה שנאסוף נקודות של שפלות כל יום ככה נזכה לחיים  נצחיים, לתענוג עולם הבא כמ"ש "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כ"ו).

בכל ביזיון שאדם מקבל הוא אוסף עוד שפלות, כמה שמשפילים את האדם, כמה שמבזים את האדם הוא צריך לשמוח בזה. אם אתה יודע שמישהו יבזה אותך ברחוב אז כדאי שתלך לטבול במקווה קודם, כי על ידי הביזיון בא כזה אור גדול אז כדאי שתיגש לטבול כדי שיהיו לך כלים לקבל את האור הגדול הזה, על ידי ביזיון בא כזה אור גדול לאדם שלא יבוא על ידי שום מצוה שבעולם, הביזיון הופך את האדם ל"אין",  ועל ידו זוכה האדם  לכזה אור אלוקי, כזה אור גדול, אור אין סוף.

דוד המלך אומר בתהלים "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" –תחטאני באזוב! אני רוצה להיות אזוב, אני רוצה להיות מושפל, שכולם ידרכו עלי, כולם יצחקו עלי,  ישפילו אותי, רק זאת התשובה  האמיתית, אני  צריך לדעת שאני הכי גרוע מכולם, אני עשיתי הכי הרבה  עברות מכולם, אני השחתתי יותר מכולם, אני רק מבקש "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" אני רוצה להיות כמו אזובי הקיר, אזוב שכולם דורכים עליו, משפילים אותו, אני רוצה כל החיים להיות אזוב.

יש שתי דרגות בתשובה. יש דרגה בתשובה שמבזים אדם והוא שותק, וזה נקרא "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים" – מבזים אותו והוא שותק, הוא לא עונה, "וידום אהרון", אבל יש דרגה של "עושים מאהבה ושמחים ביסורים", שזוכה לעלות לדרגה יותר גבוהה, שמבזים אותו, ומשפילים אותו, והוא כל היום שמח, שר ומנגן, מקבל את העלבונות בשמחה, באהבה, בשירים, כל בזיון זה משחה לפצעים, רפואה לפצעים, כשמבזים אותו הוא מרגיש שמורחים לו משחה לפצעים שלו, כל הגוף שלו הוא פצע וחבורה 'מכף רגל ועד ראש אין בו מתום' הוא מרגיש  שכל בזיון זה רפואה למחלות שלו, כל בזיון זה מים טהורים – 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"'.

אדם מקבל בזיון אחד – זה מיליון הצלחות, אחרי הבזיון לא נגמרים ההצלחות ולא נפסק השפע, הוא נהיה משביר לכל עם הארץ, הוא זוכה לשפע אין סופי, "ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ" יוסף נהיה המשביר לכל הארץ, כי אחרי שמכרו אותו וביזו אותו, הוא נהיה אין וכל השפע עבר דרכו, אז כמה שאדם מקבל יותר בזיונות יש לו יותר שפע ויותר הצלחה.

לפעמים כשמבזים את האדם, הוא אומר – "מבזים אותי כי אני צדיק!, כי אני עובד ה'" זו גאווה, צריך לא לקבל גאווה מהבזיון, אלא באמת צריך לחשוב מבזים אותי כי זה מגיע לי, כי אני לא צדיק ולא חסיד, לא לומד תורה כראוי, לא שומר את העיניים, אני באמת רשע! צריך להיות מודה על האמת. אם אחד אומר לך אתה רשע! צריך לחשוב ברוך ה' הוא אמר  לי את האמת, אדם חייב להודות על האמת. בזמן שבא מישהו ומזכיר לי מי אני עלי לנשק אותו, לנשק את כפות רגליו, שהוא אמר לי את האמת, ישנה אימרה 'שנא את האוהב ואהוב את השונא' –את השונאים  אה צריך לאהוב, אדם צריך כמה שיותר שידברו עליו, שיבזו אותו, האוהבים זה סתם! האוהב שלך הוא רק  מחניף לך, מטשטש אותך, הוא מכניס אותך לאשליות שאתה צדיק, שאתה בסדר, זה שמוכיח אותך שמבזה אותך, אותו תאהב!

אדם שמקבל בזיונות באהבה אז הוא מציל את הדור מהריגות, כל פעם שאדם מקבל בזיון בשמחה שידע שהוא מציל עכשיו  יהודי מהריגה, וכמה שהוא יותר מפורסם, יותר חשוב ובכל זאת מבזים אותו ומדברים עליו והוא מקבל באהבה אז הוא יותר מציל את הדור מהריגות. ויש צדיק שעושה את זה בכוונה, שמחפש כל מיני תכסיסים איך שידברו עליו, איך שיבזו אותו, וכולם דוברים עליו דברים שלא היו ולא נבראו, ובכך הוא מציל את כלל ישראל משפיכות דמים, כי בזה ששופכים לו את הדם כל רגע וכל שניה והוא מקבל הכל בשמחה ובאהבה עי"ז הוא מציל את ישראל מכל הגזרות, מכל הפורענויות שאמורות לבא עליהם ח"ו. לכן כל אדם שרואה שמבזים אותו, פשוט שיקבל באהבה  כי מי יודע מכמה גזרות הוא מציל את ישראל.

אדם מקבל בזיון באותו רגע הוא קיבל מיליון דולר. מסופר על ר' זושא ורבי אלימלך מליז'נסק שהגיעו לאיזה אכסניה, היו שם כמה שיכורים שהתחילו לתת שם בעיטות אחד לשני עד שראו את ר' זושא, הוא היה יותר פנימה מר' אלימלך והתחילו לתת לר' זושא מכות, בעיטות כמעט שברו לו את כל העצמות, ואז אמר ה'נועם אלימלך' לרבי זושא– אחי, אתה לוקח הכל, אתה לוקח את כל המכות לעצמך, אני גם רוצה מכות, בזיונות, אני גם רוצה עולם הבא, מה איתי אני לא בן אדם, לא מגיע לי קצת? אני גם רוצה לזכות, תן קצת גם לי! מה הכל בשבילך? שעה שלמה הוא  משדל אותו, בוכה לפניו שיחליף איתו מקום – לבסוף שיכנע אותו, ה'נועם אלימלך' נכנס פנימה כדי שיתנו לו מכות ור' זושא יצא החוצה ואיך שהם מתחלפים אומרים הגויים, אומרים השיכורים, מספיק להרביץ לאחד, בואו נרביץ לשני שבחוץ! והרביצו עוד פעם לר' זושא, - אמר ר' זושאלר' אלימלך, אתה רואה הכל מגיע לי, אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה.

בעלבון אחד מכפרים לאדם חטאים של אלפי גילגולים, בעלבון אחד מכפרים לבן אדם ממש אין סוף עוונות, עם עלבון אחד שמעליבים את הבן אדם הוא יכול לזכות מה שהוא לא יזכה עם אלפי עבודות, כל בזיון שווה אלפי אלפים תעניות, אלפי אלפים סיגופים, זה במקום להכנס לתוך אש, במקום להכנס לתנורי אש, אדם לא יודע איזה תיקונים אלה - "עין לא ראתה אלוקים זולת"

עלון צמאה נפשי

לכל קוראי העלון החשובים, בעקבות המצב הקשה שנקלענו אליו, חובות כספיים בדפוס וכו', בעקבות כך אין באפשרותינו  להפיץ את העלון בארץ אפילו ב-1000 עותקים.

אנו זקוקים לתרומתכם!

כל המעונים ומוכן למסור נפשו, נא לציור קשר באי מייל toratbreslev@gmail.com, או להשאיר הודעה בטלפון 02-5874761

תזכו למצוות!