חינוך ילדים - פרשת עקב

חינוך ילדים, מפי צדיק יסוד עולם כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

(מתוך עלון צמאה נפשי - צייר יהושע ויסמן) 

"לטוטפות בין עיניכם" (פרשת עקב, יא'- יח')
לטוטפות - זה הטף! זה הילדים! "לטוטפות בין עיניכם" צריך שהטף יהיה בין עיניכם! אדם יש לו ילדים שישמור על הילדים שלו! הילד שלך יושב על שבעים מדורות! יש לו תאוות שנאה קנאה. פעם גם אתה ישבת על שבעים מדורות ברוך ה' הצלחת לצמוח מתוך האפר מתוך הקשיים, אבל מי אמר שהילד שלך יצליח לצמוח! אם לא תשים לב לילד שלך, אם לא תשב איתו, אם לא תספר לו סיפורים, לא תביא אותו לשיעורים, לא תביא אותו לתפילה בשבתות, אז מה הילד יעשה?! מה הילד יכול לראות?! הוא יהיה ברחוב הוא רק יראה פריצות כל היום.
אתה רוצה שהילד שלך יהיה קדוש... אתה רוצה שהילד שלך יהיה עשוי מאבן יהיה עשוי מעץ, כמו בימי דוד המלך כמו שכתוב "בנינו כנטיעים מגדלים... תבנית היכל" (תהילים קמד' יב) בזמן דוד הבנים היו כנטיעים! הבנים היו מעץ! כולם היו קדושים וטהורים! כל הבנות והבנים היו "כנטיעים מגדלים" כולם היו כמו עצים! לא היה להם שום הרהור! "לטוטפות בין עיניך" היום צריך שהטף יהיו בין העיניים! צריך להשגיח על הטף! להשגיח על הילדים! תביא אותם לשבתות תביא אותם לתפילה שיראו מה זה תפילה.
אדם יכול להיות קודש קודשים! אדם יכול להיות הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים! אבל מה עם הילדים שלך?! הילדים שלך הם ילדים רגילים, הם מקנאים, הם רוצים תאוות, הם רוצים כסף, "לטוטפות בין עיניך" אתה חייב להשגיח על הבן שלך! אם אתה לא רואה מה הילד שלך עושה כל רגע, אם אתה לא יודע איפה הילד נמצא כל רגע, לאן הוא הולך, עם מי הוא נמצא, אז הוא יפול ברשת של השטן חס ושלום. בין עיניך! הבן שלך צריך להיות בבית! צריך להחזיק את הילד בבית! צריך להחזיק את הילד לידך בבית! צריך שהטף יהיה כל הזמן בין עיניך.
הרב'ה אומר אתה רוצה שהתינוק שלך יתקיים? אז קצת תתרחק ממנו! כי לנשק את הילדים ללטף את הילדים ודאי שצריך, אבל לפעמים זה סתם תאוה של האבא! אדם אין לו מה לעשות עם התינוק שלו, הוא לוקח אותו מנשק אותו, מלטף אותו מה.. אתה אשה?! כתוב על שפרה שהיתה משפרת את הולד, כתוב על פועה שהיתה פועה לולד, מה אתה שפרה? מה אתה פועה? מה אתה כבש?! כל היום מע מע מע עם הילד, כל היום מנשק את הילד, לפעמים האשה אין לה כח וצריך להחזיק את הילד, האשה מבקשת שתרים אותו, מרימים אותו ובנתיים אומרים תהלים, ליקוטי תפילות.
האבא חוזר בארבע חמש יושב עם הילד מספר לו סיפורים לומד איתו אלף בית, רבי נתן היה יושב עם הילדים שלו כל ערב ואומר איתם ברכת המזון וקריאת שמע, זה מה שצריך לעשות עם הילד!! צריך לתת תשומת לב לילד! אבל לא כל היום לפנק אותו לנשק אותו, הילד צריך להיות עצמאי בריא בנפשו, אבא בא הביתה אומר קריאת שמע עם הילדים שלו ברכת המזון, יש מה לעשות! ברכת המזון ביחד! קריאת שמע ביחד! תקרא איתו איזה מאמר מהחיידר תקרא איזה סיפור של צדיקים כתוב "ושננת לבניך" לא כתוב ונשקת לבניך לא כתוב ולטפת לבניך כתוב "ושננת לבניך" האבא יושב עם הילד מספר לו סיפורים קורא איתו קריאת שמע אז הילד רואה שאבא דואג לו ואוהב אותו.
צריך לדעת השטן נלחם עם הילדים שלך! ילדים צריך לשמור עליהם! אין הפקר!! צריך לשבת עם הילדים ולדבר איתם ולספר להם סיפורים ועוד פעם ועוד פעם, באים הביתה צריך לעשות איתם שיעורים לשאול מה למדתם? לעזור להם, לחזור איתם על השיעורים כל יום! וככה הילד מתקשר לאבא שלו, והוא לא רוצה לדעת מה שנעשה ברחובות, ברגע שהילד רואה שאבא שלו דואג לו ויושב איתו הוא לא רואה כלום! ברגע שהילד אוהב את אבא שלו כשהוא הולך ברחוב הוא לא רואה כלום! כשיש לו אבא ואמא שהוא קשור בהם אז לא מעניין אותו כלום! לא מעניין אותו שום דבר.
אדם צריך לדעת השטן נלחם איתו! השטן נלחם עם הילדים שלו! אדם חזר בתשובה בא להתקדש השטן נלחם איתו את המלחמה הכי גדולה! הוא נלחם עם הילדים! הוא לוקח להם את החשק, הוא לוקח להם את המוח, הוא מתלבש על האשה הוא מתלבש על הילדים, זה לא פשוט! וה' בעצמו צריך לגעור בו! "יגער ה' בך השטן" (זכריה ג' ב') ה' גוער בו תפסיק כבר! תפסיק לשגע אנשים! אני ישחט אותך! אומר השטן לה' – אני לא מפחד! אני הלאה ימשיך להכשיל אנשים! אני אתגבר עליהם! על הילדים שלהם! אני אהרוס אותם! אני יתן להם כאלה מחשבות לא טובות.. כאלה ראיות אסורות... אני אכשיל אותם עד שיפלו ברשת שלי! וה' צריך עוד לגעור בו! לא מספיק לו גערה אחת! וצריכים לעזור לה' לגעור בו! צריכים לצעוק לה'! צריכים להגיד לה'! רבונו של עולם! תגער בשטן! רבונו של עולם תגער בו! תסלק אותו ממני! אין לי כח!.

באה השבת - כולם שרים, כולם רוקדים עם הילדים! כולם!! אדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות, כולם יושבים 3 שעות 4 שעות בשולחן שבת ושרים עם הילדים, הילדים אומרים דברי תורה.. חידושים.. הילדים מרגישים עונג שבת, מרגישים חשק, מרגישים חשק להיות חרדים, חשק להיות יראי שמים. שולחן שבת זה המפתח לכל הדברים שבעולם לכל הישועות, אדם יושב עם הילדים שלו ושר איתם אז הילדים שלו מקבלים חשק! חשק לתורה! חשק לתפילה! חשק ליראת שמים! הילדים מקבלים אהבה לאבא ואמא. אתה לא שר? זה לא שבת!! אדם לא שר זמירות, מה יעשה והבן ולא יחטא ח"ו?. משפחה שלא שרה זמירות אז אחר כך הילדים מסתובבים, אין להם מה לעשות, אז יוצאים החוצה שומעים דברים לא יפים פוגשים חברים רעים, מקלקלים חברים אחרים. הילד רואה שהאבא לא מתפלל לא שמח, לא שר זמירות אז הוא הולך ועושה עבירות.

כשמגיעה השבת ילד צריך לראות שאבא שלו שר ומתרפק וכוסף ומתענג על השבת ואז גם הוא יקבל טעם בשבת, טעם בחיים, שבת זה זמן של זמירות, שירים, שעה שרים זמירות אז הילדים מקבלים חיות, צוחקים ומאושרים, אם הילד שר עם האבא בשבת אז בזכות השעה הזאת הוא יכול להחזיק מעמד עד השבוע הבא, אם הוא ייפגש עם חבר רע הוא יגיד לו "תעזוב אותי, מה אתה רוצה להרוס אותי?" הילד רואה את האבא יושב בנחת שר מזמר, נהיה לו כזה טוב על הלב כזה רוגע, זה כל החיים שלו! זה כל השמחה שלו! ואז לא מעניין אותו מה שיש ברחוב לא מעניין אותו ההבלים שיש ברחוב. מה ילד צריך יותר מזה?! המינימום של יהודי זה זמירות שבת .
שאלו את אבא של רבי דוד מלעלוב איך זכית לבן כזה? – הוא אמר שכשהוא היה מגיע לשיר בזמירות שבת את הניגון "ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות" הוא היה אומר את זה בכאלה בכיות בכזו דביקות חצי שעה לפחות, שיזכה לראות בנים ובני בנים. אדם רוצה שהילד שלו לא יוריד את הפאות! למה שהוא לא יוריד את הפאות!? מה הוא רואה מהאבא? אבא ישן בשבת, אוכל, ושוב אוכל וישן, וחוזר חלילה... אם האבא היה שר בהתלהבות ומרקיד את הילדים ומלהיב אותם שום ילד לא היה מוריד את הפאות שלו, ושום ילד לא היה יוצא לתרבות רעה, כי הילדים גם הם רוצים לעבוד את ה'! רק שהם לא רואים שום עבודת ה'! אז אם אדם ישיר בדביקות, ישיר בניגונים "ויזכו לראות בנים ובני בנים" אז הוא והבנים ובני הבנים כולם ילכו עם פאות ויעסקו בתורה ובמצוות.

שבת קודש מה הילד רואה? הוא רק רואה אוכלים שותים וישנים! אוכלים ושותים! זה מה שהוא רואה! אחר כך האבא שואל למה הוא ברח!? למה הוא הלך?! היה לו כל כך טוב בבית.. אכל... שתה... היה לו הכל! הכל נתתי לו! כל המגדנות! כל המעדנים! נתת לו סוכריה ועוד סוכריה ואחר כך נתת לו סוכריה יותר טעימה ובמקום אחר נתת חבילת סוכריות! אז הילד הזה מחפש רק סוכריות!! כי זה מה שנתת לו כל החיים!! רק סוכריות! שום קדושה! שום שמחה! שום רוחניות!.
"לטוטפות בין עיניכם" צריך שהטף יהיה בין עיניך! צריך שהילדים יהיו בין עיניך! זה הדבר הכי חשוב! הכי חשוב!! צריך שהטף יהיה תמיד בין עיניך! אסור שיהיה היסח הדעת! כמו בתפילין! "לטוטפות בין עיניך" הילד הלך 5 דקות מיד תשאל איפה נעלמת?! מה זה נעלמת 5 דקות? הילד צריך לבוא מהחיידר ישר הביתה! 5 דקות הוא מאחר כבר צריך לצאת לרחובות לחפש אותו! צריך לשמור על הילדים! הטף צריך להיות בין עיניך! אם לא... הילדים הולכים לאיבוד חס ושלום! לטוטפות בין עיניך זה הדבר הראשון.

בלעדי - לראשונה מאז העלמותו! מסר מאת הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א - ר"ח אב תשע"ה 17/7/15 ערב שבת מטות-מסעי "אנחנו זוכים למסעות שלא היו כאלה מאז שנברא העולם"

פרשת קרח - המנהיג "המוכשר"

דברות קודש מהגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

פרשת קרח - מתוך עלון "צמאה נפשי" תשע"ג

לקורח יועד משמים תפקיד עצום. ה' נתן לו כושר נאום, להיות נואם בחסד עליון, כדי שיאחד ויחזק את העם, שיחזרו להאמין במשה רבנו. כי הוא ידע היטב מי זה משה רבנו, הוא רק לא יכל להתגבר על הקנאה והשנאה שלו. והיה צריך לאחד אותם במטרה להאמין במשה רבנו, ולהכלל כל אחד בתוך כלל נשמות ישראל. ולהכלל בתוך כלל ישראל פירושו: לדעת שאני הכי נמוך מכולם. מתי אדם יכול להכלל בכלל ישראל? כשאני יודע שאני הכי נמוך, ואני הכי פחות, אין יותר פחות ממני, שלזה זכה משה רבנו, שנאמר עליו: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר פני האדמה". ואז אם היה מצליח לכלול את כל עם ישראל, ולהביא את כל עם ישראל למשה רבנו, אז היה יכול לעלות למעלה מהמקום, ולהביא את כל עם ישראל למדרגת "למעלה מהמקום".

כי לעם כבר לא היה קשר אל משה רבנו שהלך עם מסווה על פניו, והסתיר את עצמו. והעם לאט לאט התחיל לשכוח, רחוק מהעיניים רחוק מהלב, דבר שלא רואים שוכחים אותו. כשאדם בתוך חומר בתוך גוף, הוא לא רואה דברים. והתפקיד של קורח היה- אומר ר' נתן, להחזיר לעם את האמונה במשה רבנו להוציא אותם מהשכחה. אבל קורח הפסיד מחמת גאוותו והתנשאותו, מחמת תאות המנהיגות שלו. אף על פי שמתחילה היה ראוי קורח להיות המנהיג של כל עם ישראל (כך מסביר ה"עשרה מאמרות"). וכולם ראו שקורח עף באויר, קורח עם המשפחה שלו עם האחים שלו עפו באויר, כי היו מנושאי הארון, ו"הארון נושא את נושאיו". אם קורח באויר אז האם משה לא יכול להיות באויר? אבל משה הסתיר את מדרגתו, משה הלך על הארץ. לא ראו שמשה עף באויר, אז ראו כל עם ישראל שקורח ובניו עפים באויר, ומשה "יוצא דופן" הולך ברגל לאט עם מקל, ולכן כולם רצו אחרי קורח. רצים אחריך? נהדר, מצוין! תשתמש בזה לטוב, ותספר לכולם את גדולת משה רבנו - זה משה רבנו שהולך על הארץ, הוא באמת משהו אחר לגמרי, משה רבנו מסתיר את עצמו! אם משה יכול לעשות שקורח יעוף, אז משה בודאי יכול לעוף, משה רבנו מטרתו להעיף את כל עם ישראל באויר, לעשות שכל עם ישראל ילכו על כנפי נשרים.

קורח נפל לטעות: שחשב שמשה זה עניין של כשרונות, רואים את משה שהוא מחונן בכשרונות, אז קרח ילמד את הכשרונות האלה לאט לאט, והוא ג"כ ירכוש את הכשרונות האלה. מלבד הטעות הזו שחשב שזה עניין של כשרונות, הוא נפל בעוד טעות: הוא חשב שמשה מקבל את הכח מעם ישראל, הוא לא הבין שמשה משפיע מכוחו על עם ישראל, שמשה שקול כנגד כל עם ישראל, והוא השורש של כל נשמות ישראל, הוא חשב שהמנהיג מקבל את הכח מן העם, וככל שיש לו יותר חסידים יותר קהל יותר מעריצים, אז הוא מקבל יותר כח מהם, כי על פי האנשים שיש לו, יש לו יותר אנרגיה, וכח להשפיע ולדבר. אז הוא חשב שמשה מקבל את הכח מן העם, ולא שמשה הוא שורש כל הנשמות וכל נשמה היא ניצוץ ממשה רבנו. קרח אמר אני אקח את כל העדה לצד שלי. אם הכח של משה הוא מן העם, אז אני יאסוף את כל העם אלי, אני יקהיל את כל העם אלי, ובכח הזה אני יוכל להנהיג את העם, ולעשות ניסים ונפלאות ולעלות לשמים .

אומר ר' נתן שמשה לא היה עניין של כשרונות לא עניין של סגולות, אדרבה, הוא היה כבד פה וכבד לשון, לא ידע לנאום ולא  ידע לשכנע. אלא משה היה כולו אין, מה היתה הסגולה של משה? שהיה כולו אין, כי משה היה נכלל באור אין סוף, הוא נכלל בה' לגמרי, הוא התבטל ממציאות, לא היה לו שום מציאות, לא היה לו שום הסתרה, לא היתה לו שום נגיעה, הוא עשה הכל לשם שמים רק לה' יתברך, לכן ה' יכל לבחור בו שהוא ינהיג את עם ישראל, שהוא יוציא את עם ישראל ממצרים, שהוא יביא את עשרת המכות על פרעה במצרים, והוא יביא ענני כבוד, והוא יוריד תורה מהשמים, כי היה אין גמור ולא היה לו שום כשרון ושום סגולות, ולא קיבל את הכח מעם ישראל, אלא הכח של משה היה רק מה' יתברך בכבודו ובעצמו, כי הוא היה אין. אין אי אפשר לחקות, אפשר לחקות להיות נואם, אפשר לחקות להיות דרשן, אפשר לחקות להיות איזה מנהיג, ואומר ר' נתן: ולקבל את האין זה רק ע"י ביטול למשה, להאמין שמשה הוא עניין אחר שאין לנו בו שום השגה, נבצר מבינתינו נבצר מהשגתינו. זה לא כשרונות ולא נאומים ולא שום דבר, משה הוא לא מוריד ענני כבוד עם נאומים. ולא מוציא את עם ישראל ממצרים ע"י נאומים. הוא לא איזה מנהיג מוכשר, מנהיג בחסד עליון. הוא מנהיג כי הוא אין, הוא אין גמור, ממש לא קיים. וזה אומר ר' נתן, פה היתה הטעות של קורח, שמרוב הקנאה והכבוד ה' סימא את עיניו לא לראות מי זה משה, כי משה היה רק אין, ואף אחד לא יכול להיות אין חוץ ממשה. כל הדורות אף אחד לא יכול להיות אין, רק ע"י הביטול למשה. כדי להיות אין, צריך לקבל את זה ממשה בעצמו.

אין רשעים בישראל – כולם בחיפוש הדרך – מחכים שתגיע אליהם - פרשת בהעלותך מפי הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

אין רשעים בישראל – כולם בחיפוש הדרך – מחכים שתגיע אליהם

פרשת בהעלותך מפי הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" (י' לה')

"ויהי בנסוע הארון" – זה פרשה בפני עצמה זה ספר בפני עצמו כמו שאומרת הגמרא בשבת (קטז' ע"א), "חצבה עמודיה שבעה" שבאמת יש שבעה ספרי תורה ולא חמישה, ספר במדבר נחלק לשלושה ספרי תורה, פסוק לה' "ויהי בנסוע הארון" ופסוק לו' "ובנחה יאמר שובה.." הם ספר האמצעי של חומש במדבר ובאמת זה פלא עצום שפרשה כזו קטנה שתי פסוקים זה ספר בפני עצמו.

פרשת "ויהי בנסוע הארן" יש שתי נ' הפוכים – האות נ' מרמזת על שער החמישים שער הנון זה שער הקדושה הכי נסתר, שאותו מקבלים רק ע"י "ויהי בנסוע הארון" רק על ידי נסיעות ולכן אומר הזוהר ב"בהעלותך (קנא' א') "תא חזי, נ' באשרי יושבי ביתך לא איתמר, בגין דאיהי בגלותא", כולם יודעים שבמזמור אשרי יושבי ביתך אין את האות נ', אז מתי מקבלים את האות נ' ? מתי זוכים לאות נ'? זה דווקא בנסיעות! זה כזה קדושה גדולה כזה שער גדול שאי אפשר לקבל את השער הזה רק על ידי נסיעות זה רק שאדם נוסע באמת לשם שמים להחזיר אנשים בתשובה. הרבי אומר – תיסעו תיסעו תתחילו לנסוע בכל ארץ ישראל יש אנשים גרים לבד במושבים בקיבוצים הם לא רואים רבנים לא שומעים שיעורים לא יודעים שום דבר מיהדות והיצר הרע בוער! מה יעשה הבן ולא יחטא?. שאדם נוסע בדרכים ומחזיר בתשובה אפילו שהוא לא יודע מזה הוא לא יודע כמה אנשים חזרו בתשובה מזה שרק ראו אותו, רואים אדם עם פאות עם אור על הפנים נפתח להם הלב, נשרף להם הלב מתעורר להם הלב אולי יש אחד צוחק, לועג אבל 10 אלף אנשים מתעוררים, אנשים מסתכלים בחלונות אומרים הלוואי הלוואי שהיינו כמוהו כמו זה עם הפיאות, שרואים אדם דתי, אדם קדוש הנשמה פורחת! היא פורחת ונדבקת ורוצה להידבק ביהודי הזה, אדם מגיע עם פנים מאירות דופק באיזה דלת חשוכה פתאום רואים כזה מלאך מיד כל בני הבית קמים רצים אליו כמו שהיה סיפור בגוש קטיף, במושב של "מרץ" שאברכים הלכו להפיץ שם תורה וכשהם סיימו ורצו לחזור הביתה רצו אליהם כל הילדים, ילדים עם גופיות עם מכנסיים קצרות צעקו להם "למה אתם עוזבים אותנו?" למה אתם נוסעים תבואו לבתים שלנו הגיעו גם גברים ואמרו אנחנו רוצים לעשות תשובה!  תעזרו לנו אנחנו לא יודעים איך! מי שעושה כזו מצווה חשובה ונוסע מעיר לעיר וממושב למושב וגם לומד כמובן, לפני לומדים 8 שעות אין מה לצאת! לומדים 8 שעות תורה ומפיצים תורה 8 שעות ואפשר גם ללמוד בדרך כשנוסעים, ואז שאדם בא מלא תורה, הוא בא עם פנים מאירות, רואים את הפנים המאירות שלו מיד חוזרים בתשובה, הרי כולם הולכים בפנים חמוצות בפנים נפולות פנים שבורות ובא בן תורה רואים מלאך אלוקים פאות זקן פנים מאירות וחוזרים בתשובה!

הגמרא (בבא מציעא פה ע"ב') מספרת שרצה רב חביבא בר סורמקי לראות את המרכבה של רבי חייא בשמים, הוא ביקש מאליהו הנביא, התחנן בפניו בכה לפניו אני רוצה לראות את רבי חייא אני רוצה לראות את רבי חייא אמר לו אליהו הנביא תזהר! ישרפו לך העיניים אם תראה אותו אתה תשרף מהאש לו! אמר לו אליהו הנביא אותי אתה יכול לראות אבל רבי חייא זה הכול אש מרכבות של אש מלאכי אש תזהר! אתה מבקש בקשה יותר מדי גדולה רק חביבא לא יכל להתאפק הוא לא עמד בניסיון והסתכל במרכבה של רבי חייא ומיד נשרפו לו העיניים ניצוץ אחד מרבי חייא שרף לו את העיניים והוא נהיה עיוור הוא כמעט נשרף לגמרי. למחרת הוא הלך למערה של רבי חייא ובכה ובכה "רבי חייא תחזיר לי את מאור העיניים" ורבי חייא החזיר לו את מאור העיניים. אומר האר"י הקדוש מי זה רבי חייא? מה זה רבי חייא! זה כזה צדיק שאין בו שום השגה למה? כי הוא הלך מעיר לעיר ממושב למושב יומם ולילה להרביץ תורה בישראל, הוא לא ישן הוא לא נח רגע. אומר האר"י לא סתם זוכים לכאלה מדרגות, כל התנאים כל האמוראים מלאכים מרימים אותם אבל רבי חייא עולה לבד שום מלאך שום שרף לא מעלה אותו כי המלאכים לא יכולים לעלות כל כך גבוהה, רבי חייא עולה למעלה למעלה למקום שאי אפשר לתאר לעתיקא דעתיקין.

אומר הזוהר "זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא" (שמות קכח' ע"ב') – אדם שמחזיר בתשובה אין שום שער בשמיים שיהיה סגור בפני פותחים לו את הכול נותנים לו את כל גנזי דמלכא ה' לוקח אותו מחבק אותו משתעשע איתו יותר מכל הצדיקים בגלל שהוא החזיר בתשובה, ונותנים לו את כל המפתחות פותחים לו את כל השערים, מגלים לו את כל סודות התורה.

אומר ר' נתן – אם אדם לא מחזיר אנשים בתשובה עליו נאמר "זבח רשעים תועבה", אין לה' נחת רוח מהתורה שלו אפילו יהיה אדם הכי חכם הכי צדיק, אם הוא לא הולך ומחזיר אנשים בתשובה והוא לא מתחבר עם אנשים קטנים ממנו אז התפילה שלו לא מתקבלת. כי אין רשעים בישראל אפילו אם אתה רואה רשע גמור מכף רגל ועד ראש תדע שזה רק קליפות שמסובבות אותו. אומר האר"י שהקליפות הרבות שנערמות על הרשעים זה רק בגלל האור הגדול שחבוי בתוכם, אפילו אותם החצופים, העזי פנים הקליפות שלהם זה רק עטיפה של מילימטר, עטיפה של מיליונות מילימטר, שברגע אחד משילים את זה ואז מתגלה האור הפנימי שלהם כי אצלם נמצא האור הכי גדול ולכן הקליפות נלחמות בהם ונדבקות בהם להסתיר את האור הגדול הזה. ברגע שאנחנו נצליח להגיע אליהם ולהחזיר אותם בתשובה תתגלה נקודת האור שתאיר בכל העולם ואז כל עם ישראל יחזרו בתשובה.

אדם מחוייב להחזיר אנשים בתשובה כמו שאמר יהודה "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי" יהודה צעק ! איך אני אעלה אל אבי איך אני אעלה לשמים והנער איננו איתי, מי זה הנער הזה? הנער הזה זה כל עם ישראל, זה כל הנערים האבודים האומללים שרחוקים מה', איך אנחנו נבוא לשמים ונגיד שלא החזרו אותם בתשובה.

"האמת צריכה להיות שייכת אלינו, שהיא השליחות שלנו, שהיא התפקיד שלנו, שהיא בכוחות שלנו, שהיא מה שמצפים מאתנו בשמים. זה דבר מאד קשה לדעת מה אנחנו יכולים ומה אנחנו לא יכולים, אם זה קצת יותר מדי או זה פחות מדי. האמת לאמיתה היא כל הזמן נעה וזעה, מרגע לרגע, משעה לשעה, מיום ליום, כל פעם אנחנו זוכים להבנה חדשה, להסתכלות חדשה, לאור חדש, שהוא יתן לנו להבין את האמת ביתר בהירות, את האמת לאמיתה, לא האמת המופשטת, האמת ששייכת אלינו, שכבר קנינו את זה, ואנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות עם האמת הזאת כי אם לא זה משהו כזה רחוק ומופשט. כל מה שאנחנו מבקשים וכל מה שאנחנו צריכים זה הברכה הראשונה שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה, אחרי אבות גבורות וקדושה. ומהי? חונן לאדם דעת. כלומר דבר ראשון שאדם מבקש זה דעת. כשיש לאדם דעת, יש לו כבר את הכל. כשיש לאדם דעת, הוא מבין שכשחסר לו, הוא לא צריך להסתכל על מי שיש לו בעין רעה ולקנא בו, אלא הוא צריך לפנות אל ה׳. עין רעה זה חוסר דעת מוחלט. כשאדם לא מבטל את עצמו בפני ה', אז יש לו עין רעה. כי אם הוא לא רואה את ה', את מי הוא רואה? את עצמו. ואז הוא מביט כל הזמן לצדדים, לראות מה יש בצלחת של השני במקום להרים את הראש למעלה, אל ה׳. מי שמסתכל אל ה' יש לו עין טובה. הוא מבין שכל דבר זה מה'.

(מתוך עלון צמאה נפשי) 

צייר: יהושע וייסמן 0548441131

פרשת נשא מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

פרשת נשא מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

(מתוך עלון צמאה נפשי)

כח האמונה - אין עוד מלבדו

"וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ" (מהפטרת נשא)

עיקר בריאת העולם הייתה לגלות יראתו ומלכותו "יראת ה' טהורה עומדת לעד" צריך לדעת שיש רק יראת ה', צריך רק ליראה מה', רק לפחד מה', לא לפחד מאף אחד, משום אדם, לא מהמן, לא מפרעה, לא מנאצים, צריך רק יראת ה' אסור שתהיה שום יראה לא משר לא מאדון לא מגנב לא משודד לא ממחבל. כל הבריאה היא מבחינת מלכות שמגלה את מלכות ה' בעולם, כל הבריאה אומרת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" – חוץ מה' שום דבר לא קיים אין מחבלים אין רוצחים אין כלום.

רבנו אומר דבר ראשון לעבודת ה' שלא יהיה שום פחד! העיקר מה שתקבלו ממני שלא יהיה לכם שום פחד, הרבי לא צריך פחדנים הרבי לא סובל מוגי לב, מה אתה פוחד? יש ה' בעולם ה' חי וקים יש צדיקים יש משה רבינו יש יהושוע בין נון הם מושלים פה בעולם, הם הראשי ממשלה. אם אדם רוצה להצליח בעבודת ה' אם אדם רוצה להצליח באיזה שהוא דבר אז דבר ראשון שלא יהיה לו שום פחד, שום זיק של פחד. אומר ר' נתן שפירא (מגלה עמוקות) שהפחד זה הטומאה הכי גדולה בעולם, שאדם פוחד זה פירוש שאין לו שום אמונה לכן שיש לאדם פחד אז הוא צריך לעקור אותו מהשורש.

אומר רבינו בתורה רמט "עקר הגבורה בהלב, כי מי שלבו חזק ואינו מתיירא משום אדם ומשום דבר, יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו" – אדם חייב להיות גיבור חייל אדם חייב שיהיה לו אומץ לב בלי סוף, שתהיה לו גבורה בלב שיהיה אמיץ לב ואז יוכל לכבוש את כל המלחמות שלו וזה בחינת איזהו הגיבור הכובש את יצרו, כי דבר ראשון זה להתגבר על המחשבות הרעות להתגבר על ההיסתכליות הרעות. וזה מה שכתוב על שמשון הגיבור "ותחל רוח ה' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול" שמאותם המקומות צלחה עליו רוח ה' ולבש גבורה ובא לו חוזק ותוקף בלב, שם באותו המקום שם הוא שיסע את האריה ועשה גבורות נוראות.

אומר רבי נתן שבשעה שהשליכו את דניאל לגוב האריות אז המלך שאהב את דניאל ולא רצה שייהרג היתפלל שיהיה איזה נס שדניאל היה בו יתכסה ולא יהיה גלוי כי אם הבור יהיה גלוי אז יש סיכוי שיזרקו עליו חיצים. המלך ידע שאריות לא יזיקו לו, הם לא ישלטו בו, הוא היה בטוח שאריות לא יטרפו אותו אבל הוא פחד שאדם ירה בו חץ. אבל דניאל לא התבלבל מכלום הוא שמר על האמונה שלו, דניאל אמר אם ה' שומר אותי מאריה אז הוא ישמור אותי גם מחץ. המלך אמר מחץ אני מפחד מאריה אני לא מפחד ועל זה שואל ר' נתן מה ההבדל בין חץ לאריה? – מסביר ר' נתן שאדם רואה חיה אז הוא יכול לשמור על האמונה שלו, אפילו אם אריה מתנפל עליו אז הוא יצעק "שמע ישראל" עם כל האמונה עם כל הכח והוא יבטל את הפחד מהאריה כי אריה לא יכול להפיל את האדם מהאמונה להיפך כשהוא ראה את האריה אז הוא מקבל עוד יותר אמונה בה' הוא צועק לה' יותר חזק וה' מציל אותו מהאריה – אבל אם בא בן אדם ומכוון עליו חץ והבן אדם הזה הוא רוצח, כופר הוא אדם בלי אמונה הוא רשע אז הוא יותר גרוע מאריה מכיוון שהוא יכול להפיל אותו מהאמונה. מסביר ר' נתן הרי הרוצח הזה הוא שד הוא בכלל לא בן אדם הוא מלא כפירה והכפירה שלו מקרינה על האדם שהוא הולך לרצוח ונדבקת בו  והאדם מתבלבל מהכפירה, מההקרנה הזו ואומר "מה פתאום הורגים אותי, מה עשיתי" הוא מתמלא קושיות באמונה וזה מה שמפיל את הבן אדם מהאמונה מהצעקה לה'. אבל אם אדם מתגבר על המחשבות האלה על הפחדים האלה אז אפילו שיבוא לאדם רוצח נאצי עם אקדח מול החזה ויצעק לו "אני יורה בך" ואותו אדם ישאר זח באמונה נקי באמונה אז שום דבר אי אפשר לעשות לו.

כמו שמספרים סיפור אמיתי מהשואה שעמד נאצי אחד לירות באיזה יהודי העמיד אותו מול הקיר ואמר לו "עכשיו אני הורג אותך!" אמר לו אותו יהודי אתה לא יכול להרוג אותי! רק ה' יכול להרוג אותי! כעס אותו נאצי ואמר אני הורג אותך! הנה אני יורה בך! אמר לו אותו יהודי זה ה' יורה בי זה לא אתה אמר לו הנאצי אני יורה! אני מחליט! אמר לו היהודי לא! זה רק ה' רק ה' יכול לירות אותי יהודי עבר את כל המלחמה עבר את הכל ויידע הכול זה ה' אין כלום חוץ מה'. אותו נאצי השתתק הוא ברח כל עוד נפשו בו, חשב אם הכול זה ה' אז אני לא מוכן להיות השליח של ה' ואותו יהודי ניצל. 

כל מה שעובר עלינו 120 שנה כל מה שעובר עלינו זה רק ניסיונות. ניסיונות עם נאצים עם מחבלים עם רוצחים עם גזרות קשות – וצריך לגלות את האמונה החבויה בלב, לגלות את האמונה שלא ניפול בדעתנו משום שר משום אדם משום שונא צריך להתחזק באמת שיש רק ה' ולעמוד על האמונה שה' אחד והכול דימיונות הכול בטל ומבוטל, והעיקר להאמין בצדיק האמת, להאמין בכזה צדיק שיכול להשפיע כזו אמונה שיש רק ה' יכול להאיר כזו אמונה יכול לגלות את נקודת האמונה, כי לבד קשה להגיע לכזו אמונה רק מי שהוא דבוק בצדיק אמיתי אמיתי, אז הצדיק יכול לעורר אותו לאמונה הזאת ולפתח אותה שבאמת יוכל להשתמש עם נקודת האמונה הזאת, כי הצדיק הוא כולו ביטול לה' אין לו מציאות אין לו שום יישות הוא נמצא בביטול לה' יתברך אין לו פחד משום דבר, ומי שזוכה להגיע לכזה צדיק ולקבל מהצדיק את הביטול הזה את האמונה הזאת שזה דרגה גבוהה ונוראה מאוד אז כולם יכרעו ויפלו לפניו, כל השונאים כל הנאצים כל המחבלים כולם יכרעו ויפלו הם וכיוצא בבם.

תהיו עמלים בתורה - פרשת השבוע בחוקותי, מפי צדיק יסוד עולם כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

פרשת השבוע בחוקותי, מפי צדיק יסוד עולם כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

"אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה" (רש"י)

לצאת מהיצר הרע אי אפשר, רק ע"י לימוד תורה בעיון. "אדם כי ימות באוהל" צריך להתייגע בתורה, להמית עצמו עליה, לא ללמוד תורה מתוך רפיון, מתוך נחת. המנוחה האמיתית, זה רק התורה "וירא מנוחה כי טוב... ויט שכמו לסבול" – עול תורה (רש"י).

המנוחה האמיתית היא מנוחת הנפש – ע"י לימוד תורה מצחצחים את הנפש, מנקים אותה, מגרדים את כל הזוהמה, משליכים את כל הזוהמה החוצה, וזוכים למנוחת הנפש. 

אדם צריך לדעת שהוא אחראי על מעשי בראשית, כל יום צריך לברוא את העולם מחדש, העולם מתנהל לפי אלה שלומדים תורה, ע"י לימוד תורה בוראים את העולם, "כי כל החידושים של מעשה בראשית שמחדש ה' יתברך בכל יום תמיד, הכול ע"י התורה... שבזה היום יש גשמים הרבה ובזה היום יש יבשות, ובזה הזמן קר ולח וכו' וכיוצא שאר השינויים" (ליקוטי הלכות, יבום ג') מסביר ר' נתן שאת העולם אתה בורא, אתה בורא את העולם אתה ישנת קרה אסון, אתה חלמת דיברת עם מישהו בזמן הלימוד קרה אסון, אדם צריך לדעת שאין מה לקרוא עיתונים ואין מה לדעת מה קורה בעולם, אתה רק מתענין שניה אחת בעולם נהיה אסון, אדם צריך להאמין שברגע שהוא התבטל מן התורה, קורה אסון!, אתה צריך לדעת שכל השינויים בעולם זה הולך לפי לימוד התורה שלך, שיהודי לומד אז כל העולם מתחיל לאהוב אותנו, כי כל האומות פעם אוהבים אותנו ובפעם הם שונאים אותנו מי שלמד היסטוריה יודע ששנה אחת הם אוהבים שנה אחת הם שונאים ורוצים להכרית את כל היהודים, כי הכול תלוי בלימוד התורה שלנו, לא בפוליטיקאים ולא בשום דבר.

כשהאדם לומד תורה בעיון, והוא מכניס את השכל בתורה, אז הוא בורא עולמות חדשים! אז הוא בורא מציאות חדשה! פתאום נהיה לו חוקים חדשים! יש לו כסף לנסוע לאומן! ופתאום יש לו שפע ברוחניות, שפע בגשמיות! כי הוא ברא עולם חדש, ככה הוא היה בעולם שלא היה לו כסף, ועכשיו הוא בעולם שיש לו כבר כסף! כי נהיה כבר עולם חדש לגמרי, כי כל רגע אדם בורא עולמות חדשים, אם אדם לומד תורה בעיון אז הוא בורא כל שניה עולמות חדשים. הרבי מביא בתורה קא' "וכשאדם עובר עברה, ח"ו, אז העבירה והעוון נחקק על עצמותיו, כ"ש (יחזקאל לב'):"ותהי עוונותם על עצמותם" הרב'ה אומר אתה רוצה לכפר על העבירות שלך? אתה רוצה למחוק את העבירות שלך? זה קשה! הרי העבירות שלך חקוקות לך על העצמות, העבירות עשו את העצמות שבורות, כל העצמות של האדם הם שבורות כואב לו פה, כואב לו שם, זה הכול מהעבירות, כל עבירה ועבירה עושה חקיקה על העצם, "ותהי עוונותם על עצמותם" העצמות חלולות, הם כבר חקוקות הם נשברו מרוב החקיקות, אם אדם רוצה לחבר את העצמות מחדש, לבנות אותם מחדש, לצאת מה"עוונותם על עצמותם" זה רק ע"י לימוד בעיון, לעשות מבחנים, להבחן, ללמוד תורה בעיון. כי לפגם לא מועיל תשובה כי העצמות כבר שבורות כבר חקוקות ולכן מה שיך תשובה? – צריך עכשיו להמשיך מוחים חדשים לתוך העצם, לחדש את העצם, וזה ע"י לימוד תורה בעיון, ע"י התורה אתה מפעיל את כל התאים שכבר נפגמו, ונחלשו, והתחילו כבר להתנבל, הלימוד מחדש אותם, מפעיל אותם, נותן להם מוחין, התורה בונה אותך ועושה אותך אדם חדש.

אדם מחפש עצות איך לצאת מהמידות רעות, אז יש לו התבודדות וחצות, והכל נפלא וטוב, אבל אם אין לו תורה בעיון לא יעזור לו שום דבר, כי אם אדם לא לומד תורה בעיון אז העיקר חסר מן הספר, אז אין בכלל מוח, כי את המוח מקבלים רק מתורה בעיון, אז זה כמו שאדם יעשה התבודדות אבל אין לו בכלל מוחין, אז אין איפה לשפוך, ה' רוצה לתת לו! מחר הוא יתפלל בכונה, ואחרי התפילה הוא בורח כבר לאכול, הוא כבר ברח פה, הוא כבר ברח לדבר עם החבר שלו, אומרים עלינו הוא כבר מוריד את התפילין, הוא כבר מדבר עם החבר, אז ה' אומר לו אני רוצה לתת לך אחרי התפילה שתגיד איזה פסוק, שתגיד איזה 2 או 3 הלכות, שתלמד איזה כמה שורות מן הגמרא, אז יהיה לך שכל נפלא ותבין את הכל. כי אחרי שבתפילה אדם מבקש "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות", וה' רוצה לתת לו עכשיו את כל המוחין, אז פה הוא כבר מתחיל לדבר עם החבר, ופה הוא בורח לפני עלינו, והוא כבר מוריד את התפילין, והוא כבר בחוץ, הוא כבר מדבר, וכבר רב, וכבר אוכל, וה' אומר אני רציתי לתת לך מוחין נפלאים לאיפה ברחת לי?..

אז הרבי אומר שבלי התורה בעיון אין שום מוח, וכל מה שהאדם עושה אז הכל, הכל חסר העיקר, כי העיקר הרבי אומר זה התורה בעיון, ולכן הרבי אומר שהרגל הלימוד זה עולה על קיום כל המצוות, הרבי מביא בלימוד ספר המידות סעיף ל"ג "שהרגל הלימוד עולה על קיום כל המצוות" צריך להתרגל בלימוד, שמבקשים מיד בבוקר "ותרגילנו בתורתך" שנתרגל בלימוד התורה, והרבי אומר שלהתרגל זה לא מספיק! אז האדם יגיד גמרא כמו תהילים זה לא מספיק, צריך "ותרגילנו"! ללמוד בעיון זה נקרא "ותרגילנו"! לקחת רשב"א, ורמב"ן, וריטב"א, ושיטה מקובצת, ואת הרא"ש, ואת הרי"ף, ואת הר"ן, ואת הנימוקי יוסף, כל מה שיש, ואת המהר"ם שיף, ואת המהרש"א, ואת הב"ח, ואת כל מה שאפשר, ואם קשה לך המהרש"א תיקח איזה מפרש יותר קל, אבל ככה הראש שלך חייב להיות כל הזמן בעיון, כל הזמן יעמוד בעיון.

אז הרבי אומר שאם אדם יעמוד בעיון, "שמעיין ומבין חכמות התורה, אז הוא זוכה שמעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" וזה רק לימוד בעיון שמעיין ומבין חכמות התורה, ואז הוא זוכה לאנפין נהירין, ואז כשאדם כל המחשבה שלו רק בתורה בעיון, בגמ' להבין את הגמ' טוב, להבין את הסוגיה טוב, להבין את כל הראשונים, ואת כל האחרונים, ולסכם את זה, ולכתוב את זה, ובינתיים לחדש עוד כמה חידושים, אז באותו רגע הוא זוכה לכאלה אנפין נהירין שכל העולם חוזר בתשובה, הוא מקבל כאלה אנפין נהירין שכל העולם חוזרים בתשובה מהפנים שלו, "חכמת אדם תאיר פניו, ועי"ז מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ", ואז אין עול מלכות בעולם, אין רוסים, ואין ערבים, ואין גויים, אין שום דבר, אין שום עול מלכות, אדם אחד שיכניס את הראש שלו בתוך התורה בעיון, ה' מוכן להעביר את העול מלכות מהעולם את כל העול מלכויות, לבטל את המלכויות שרק עם ישראל ישלוט, רק התורה תשלוט.

פרשת בהר - אמונה וביטחון מפי הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

פרשת בהר - אמונה וביטחון מפי  הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

"וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת…" (כה', כ')

השאלה של מה נאכל? מה נשתה? זה רודף את כל אחד ואחד, "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית" אתם שואלים מה נאכל? ה' אמר יהיה לכם כל טוב!, יהיה לכם שפע, יהיה לכם הכול ה' אומר יהיה לכם כל טוב, ה' מבטיח שיהיה לכם כל טוב, ואתם שואלים מה נאכל…זה אמונה בה' ?!. מביא הזוהר הקדוש בפרשת בהר על הפסוק "מה נאכל מה נשתה" – רבי חייא ורבי יוסי עמדו על איזה הר גבוהה היה להם שפע של אוכל, הם לקחו איתם כמה פרידות כמה חמורים שפע של אוכל, הם עומדים על ההר ורואים דבר מזעזע, הם רואים שני אנשים הולכים בלב המדבר שמצאו איזה אדם שטעה בדרך ושכב יומיים בלי אוכל גוסס בחום השמש שני לפני המוות, אומר להם אותו אדם כבר שני ימים שלא אכלתי, שלא שתיתי, אז אחד מהם נותן לו מאכל לשתות, השני צועק עליו "מה אתה נותן לו! אל תיתן לו !..אסור! ונשמרתם מאוד לנפשותיכם! פיקוח נפש, אני לא מרשה לך, שימות! מה אכפת לך שימות! חייך קודמים!" מה אכפת לך שאני נותן לו?" אמר לו "אם אתה תיתן לו את כל האוכל אתה בסוף תבוא אלי, תבקש ממני, תרצה ממני אוכל, ואז אני לא אתם לך כלום!. ואת כל הסיפור הזה רואים רבי חייא ורבי יוסי מרחוק. רבי יוסי ורבי חייא מבינים לפי התנועות כל מה שהולך שמה איך שהוא צועק עליו אל תיתן לו אוכל, והשני ממשיך הלאה מאכיל אותו משקה אותו מלטף אותו מרים אותו עד שהוא מתאושש, אותו אחד נתן לו את כל המים שיש לו, את כל האוכל שיש לו, הוא נשאר בלי כלום, בלי טיפת מים. השניים האלו ממשיכים ללכת לבד, אחרי חצי שעה אותו אחד שנתן את כל האוכל שלו, את כל המים שלו, מקבל מכת שמש, הוא נמצא בלב המדבר, 12 בצהריים השמש קופחת 50 מעלות חום, הוא נופל מתעלף תחת איזה עץ, אמר לו השני אתה רואה? אמרתי לך שאתה תתעלף, אמרתי לך שאתה תמות בלי אוכל ושתיה, עכשיו אני משאיר אותך פה, לא אכפת לי ממך, ועזב אותו בלב המדבר. וכשראו רבי חייא ורבי יוסי את אותו אחד נשכב תחת העץ מתעלף אז אמר רבי חייא לרבי יוסי, לנו יש אוכל בשפע בו ניתן לו בוא נרוץ אליו, צריכים להציל אותו! עונה לו רבי יוסי "השתא נייתיב ונחמא" עכשיו נשב ונראה "בוודאי קודשא בריך הוא מרחש ליה ניסא" – בוודאי יהיה עכשיו נס גדול, יש פה סיפור אל תכנס באמצע הסיפור אל תרוץ לתת לו את האוכל, העולם לא הפקר!, אדם נותן את האוכל שלו עכשיו הוא ימות?! אין דבר כזה! פה יהיה נס גדול!. עמדו שם וראו איך שהוא נרדם…פתאום הגיע נחש ענק שזוחל לקראתו שיכלו לבלוע אותו בבליעה אחת, אמר רבי חייא "וויי לההוא בר נש" – גמרנו זה הסוף שלו! מסכן צריך למות בכזו צורה מוזרה, אמר רבי יוסי אל תיפול בייאוש הרי הוא נתן את כל האוכל שלו, את כל המים שלו, הוא בטח בה' אז ה' לא יעזוב אותו, אתה תראה איזה נס יהיה לו, פתאום הם רואים שיורד מהעץ נחש עוד יותר גדול מהנחש הראשון, ממש ענק! ונותן נשיכה בראש של הנחש ההוא הראשון ובולע אותו והורג אותו ואותו אדם נשאר שלם, יישן נם את שנתו בנחת בשלווה בלב המדבר, ואז רבי חייא ורבי יוסי ירדו אליו מההר, העירו אותו מן השינה נתנו לו לאכול ולשתות, סיפרו לו את כל הניסים שקרו לו.

צריך לדעת שכל אדם לפני שהוא בא לעולם ה' כבר הכין לו את כל אלה שיעזרו לו, שיצילו אותו, שיחזיקו אותו, איפה שאדם הולך על כל צעד ושעל, עומד בן אדם לעזור לו. אפילו אם אתה בלב המדבר בלב ים תמיד עומד מישהו לידך, אתה אף פעם לא אבוד, ה' נמצא בכל מקום, בכל מקום ה' נמצא איתך, בכל רגע מוכנה הישועה של הבן אדם הוא רק צריך לתת צעקה אחת לה' צעקה אחת אמיתית וכבר תהיה לו ישועה, אם רק תצעק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיע נא" בזכות רבינו… אז ישר יצילו אותך.

אדם צריך טיפה בטחון, טיפה אמונה טיפה לשיר להיתפלל בכוונה לא לפחד מאיפה יהיה לי כסף? הריי מי שברא אותך – ברא את הכסף ברא את הכול, הוא ברא אותך עוד לפני הכסף, כל הכסף בעולם שייך לך, ה'  רוצה שתלמד תורה. אתה עשית הרבה עבירות אז זה לא נופל לך ישר, זה לו נופל לך ישר מהתיקרה.

מה אתה דואג? הכול הכריזו בשמים! 40 יום לפני שאדם נוצר מתכננים בשמים שביום זה יהיה לו בית, וביום זה יהיה לו שדה, פרנסה, הכול מכריזים כבר לפני שאדם נולד, כי הגאולה יכולה לבוא רק שאדם בוטח בה' עיניו צופות לה' "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעיתו", בעיתו! כל דבר בעיתו, בזמנו מה שמגיע לאדם- דירה רהיטים וכו' הכול זה בזמנו כי עצם התהייה בממון, עצם המחשבה על הממון מרחיקה לו את הישועה, מרחיקה ממנו את הדירה, מרחיקה ממנו את הפרנסה, כל החיים אדם חושב על פרנסה, הוא לא יודע שברגע שהוא יפסיק לחשוב על הפרנסה אז הפרנסה תבוא אליו, תרוץ אליו. מה זה "פרנסה" פר-נוסע אתה רץ אחרי הפר והפר נוסע הפר בורח, "פרנסה" נסע ב-ע', אתה רודף אחרי הפרנסה? אז הפרנסה בורחת לך.

הרבי אומר בתורה רכה' – שביטחון זה בלי סוף, אין גבול לביטחון "ביטחו בה' עדי עד" – ביטחון זה דבר בלי גבולות אין שום גבולות לאמונה וביטחון. עיקר הביטחון בשלימות זה על ידי השכל על ידי התורה, הביטחון בא משכל! אם אין לך שכל אין לך ביטחון ואמונה, אתה לומד תורה אז יש לך ביטחון, אתה לא לומד תורה אז אין לך ביטחון, הרבי אומר – אם היית לומד תורה אז היה לך שכל והיית יודע שהכול זה ה', לכן אדם צריך ללמוד הרבה גמרא ואז המוח שלו מתיישר, כי לפי השכל כך הביטחון. כמה שלאדם יש יותר שכל, יותר מוח, אז יש לו יותר ביטחון, יותר אמונה.

צריך לדעת שכל אדם לפני שהוא בא לעולם ה' כבר הכין לו את כל אלה שיעזרו לו, שיצילו אותו, שיחזיקו אותו, איפה שאדם הולך על כל צעד ושעל, עומד בן אדם לעזור לו. אפילו אם אתה בלב המדבר, בלב ים, תמיד עומד מישהו לידך, אתה אף פעם לא אבוד! ה' נמצא בכל מקום! בכל מקום ה' נמצא איתך! בכל רגע מוכנה הישועה של הבן אדם! הוא רק צריך בטחון! הוא רק צריך לתת צעקה אחת לה'! צעקה אחת אמיתית וכבר תהיה לו ישועה, אם רק תצעק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיע נא" בזכות רבינו… אז ישר יצילו אותך.

פרשת אמור - תפקידה ומעלתה של אשת חיל - מאת הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

 ומעלתה של אשת חיל

פרשת השבוע אמור - מאת כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

"אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים" (רש"י כא, א).

"אישה יראת ה' היא תתהלל" – האשה יש לה את היראה, האישה היא יראה יותר מהאיש, כי הנשים לא היו בחטא העגל, הנשים לא היו בחטא המרגלים, כי ברגע שהנשים קיבלו את עשרת הדברות, ברגע שקיבלו עליהם עול תורה ומצוות שום דבר בעולם לא יכול להזיז אותם, שום דבר לא יכול להסיט אותם, שום טענה, שום שכנוע, כי האמונה של האישה היא הרבה יותר חזקה משל האיש. זה הטבע של האישה, אם היא שמעה איזה דבר תורה, שום דבר בעולם לא יכול להזיז אותה מזה.

כשהגיעו אל הנשים, כל בעל שכנע את אשתו, מה? את לא מאמינה לאהרון הכהן, אין לך אמונת צדיקים? אהרן הכהן אמר לעשות עגל, והנשים ענו: מה פירוש הוא אמר לעשות עגל? מה זה, אהרן משנה את עשרת הדיברות? אומר הזוהר הקדוש "ויתפרקו על העם" – מה זה הלשון 'ויתפרקו'? אלא מסביר הזוהר שהנשים לא הורידו את הנזמים בשום אופן! הם תפסו את האוזניים והידקו את הידיים לאוזניים, אז כתוב "ויתפרקו" כמו "מפרק הרים שובר סלעים", הם פשוט לקחו את זה בכח, "חבילו ותבירו אוזנייהו" כלשון הזוהר, כי כשהבעלים קיבלו איזה שיגעון ח"ו, ורצו לעשות עגל אז ה' ירחם, אבל הנשים נשארו בתמימותם בכשרותם בצניעותם ובאמונתם הזכה ושום דבר לא הזיז אותם, שום דבר בעולם!.

אומר הזוהר הקדוש שיש בשמים היכלות, היכלות שזוכים להם הנשים הצדקניות, יש היכל שנקרא בתיה בת פרעה, אלפי נשים מחדשות שם חידושי תורה כל יום, יש שם אלפי נשים שעזבו את הבתים שלהם, עזבו את העושר, עזבו את הקריירה, בתיה היתה בת מלך ועזבה את הכל בשביל להיות יהודיה פשוטה. אז כל אישה שהיתה יכולה להיות מנהלת גדולה ועזבה את הכל בשביל להיות בבית, ולגדל ילדים לתלמוד תורה ושולחת את בעלה ללמוד תורה, ואומרת תהילים והולכת לכותל, אז היא עולה למדרגות כאלה ששום אישה אחרת לא יכולה לעלות, ואז זוכה למדרגות של בתיה בת פרעה שעלתה עם הגוף לגן עדן.

הנשים זה בחינת מזבח, כי באמת הן זובחות את עצמן לה' יתברך, הן זובחות את עצמן, הן מקבלות את הילדים, מטפלות בעשרה ילדים. הכל עושות האימהות, הן מתמסרות לילדים, מאכילות אותם, משקות אותם, מרחיצות אותם, עושות את זה במסירות נפש, זובחות את עצמן לה' יתברך, אז הן יכולות להיות נביאות. כמו דבורה הנביאה, כמו מרים הנביאה.

מה זה בית? – בית זה משכן, משכן זה ראשי תיבות מיטה שולחן כסא נורה, האשה מנקה את הבית, מחנכת את הילדים, בבית יש ספרי תורה כי הילדים לומדים תורה, הבעל יכול לשבת ללמוד תורה, כשהאשה רוחצת כלים ומדליקה נרות, מבשלת ועורכת שולחן, אז היא בונה את המשכן, אם היא עושה את העבודה שלה, את השליחות שלה היא יכולה לקבל מזה נבואה.

אשה פטורה אמנם מללמוד גמרא אבל היא לא פטורה מלהיות דבוקה בה', מזה היא לא פטורה, היא יכולה להיות דבוקה בה' כשהיא מנקה את הבית, מבשלת, רוחצת כלים, כמו שמסופר על אשתו של רבי יצחק דרוהוביצ'ר אמא של רבי מיכל מזלוטשוב, שבאמצע שהיא היתה מטאטא את הבית, אמרה קדוש קדוש קדוש, אמר לה ר' יצחק בעלה 'למה את אומרת קדוש קדוש קדוש?' ענתה ואמרה לו 'אני שומעת את שירת המלאכים, המלאכים אומרים עכשיו קדושה'.

רבי משה לייב מסאסוב נהיה עיוור, שאלו אותו למה נהיית עיוור? אמר להם בגלל זוגתי נהייתי עיוור... כל דבר היא אומרת 'לכבוד שבת לכבוד שבת'. לשה את העיסה ומבשלת, ואומרת לכבוד שבת, ומכל 'לכבוד שבת' שהיא אומרת נברא מלאך, מכל דיבור לכבוד שבת נבראים מלאכים, עד שכל הבית נהיה אש לוהט, כל הבית נתמלא מלאכים עד שעיוורו את עיני מרוב האור.

אם האשה תעשה מה שצריך בדברים שלה, תעשה את התפקיד שלה בנאמנות, בשמחה, בדחילו ורחימו, לשם ה', אז מדברים פשוטים ביותר היא יכולה לקבל נבואה".

פרשת בא מפי הצדיק הרב אליעזר ברלנד שליט"א

"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב" (יב' כב') – מדרש רבה "וְעַל יְדֵי אֵזוֹב שֶׁהוּא שָׁפָל שֶׁבָּאִילָנוֹת גָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל" (פרשה יז')

עיקר הגדולה של האדם זה רק שפלות וענווה, רק מי ששכן לעפר הוא יקום בתחיית המתים ויזכה לחיים נצחיים "ומקיים אמונתו לישני עפר", "הקיצו ורננו שוכני עפר" – כמה שאדם יותר בשפלות, יותר בענווה, אז ככה הוא יזכה לתחיית המתים, לחיים נצחיים, וכמה שנאסוף נקודות של שפלות כל יום ככה נזכה לחיים נצחיים, לתענוג עולם הבא. כל ביזיון שאדם מקבל הוא אוסף עוד שפלות, כמה שמשפילים את האדם, כמה שמבזים את האדם הוא צריך לשמוח בזה. אם אתה יודע שמישהו יבזה אותך ברחוב אז כדי שתלך לטבול במקווה קודם כי על ידי הביזיון בא כזה אור גדול אז כדאי שתיגש לטבול כדי שיהיה לך כלים לקבל את האור הגדול הזה, כי על ידי ביזיון בא כזה אור גדול שלא יבוא על ידי שום מצווה שבעולם הביזיון הופך את האדם ל"אין", וזוכה לכזה אור אלוקי, כזה אור גדול, אור אין סוף, אור שלמעלה מכל העולמות מקיף כל עלמין, סובב כל עלמין. על ידי שנאסוף כמה  שיותר נקודות של שפלות, ככה נזכה ליותר אור אלוקי ליותר אור אין סוף.

דוד המלך אומר "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" – תחטאני באזוב! אני רוצה להיות אזוב, אני רוצה להיות מושפל, שכולם ידרכו עלי, כולם יצחקו עלי, שישפילו אותי רק זאת התשובה האמיתית, אני צריך לדעת שאני הכי גרוע מכולם, אני עשיתי הכי הרבה עברות מכולם, אני השחתתי יותר מכולם, אני רק "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" אני רוצה להיות אזוב כמו אזובי הקיר, אזוב שכולם דורכים עליו, משפילים אותו, אני רוצה כל החיים להיות אזוב.

 יש שתי דרגות בתשובה. יש דרגה בתשובה שמבזים אדם והוא שותק, וזה נקרא "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים" – מבזים אותו והוא שותק, הוא לא עונה "וידום אהרון" אבל יש דרגה של "עושים מאהבה ושמחים ביסורים" שזוכה לעלות לדרגה יותר גבוהה שמבזים אותו, ומשפילים אותו, והוא כל היום שמח, שר ומנגן, מקבל את העלבונות בשמחה, באהבה, בשירים, כל בזיון זה משחה לפצעים, רפואה לפצעים, כשמבזים אותו הוא מרגיש שמורחים ומושחים לו משחה לפצעים שלו, כל הגוף שלו הוא פצע וחבורה "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום" הוא מרגיש שכל בזיון זה רפואה למחלות שלו, כל בזיון זה מים טהורים – "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".

 שפלות וענווה זה בלתי גבול נותנים לאדם בזיון הפכו אותו לאין סוף, הפכו אותו לבלי גבול – לאין, עכשיו הוא בלי גבול הוא יכול להרגיש את האור האלוקי, אומרים עליו "האדם הזה הוא כלום, הוא לא שווה, הוא שקרן, הוא צבוע" כל מה שיגידו הוא נהיה יותר אין, ואז באים לו כל ההצלחות וכל השפע. אדם מקבל בזיון אחד – ומיליון הצלחות, אחרי הבזיון לא נגמרים ההצלחות ולא נפסק השפע, הוא נהיה משביר לכל עם הארץ, הוא זוכה לשפע אין סופי "ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ" יוסף נהיה המשביר לכל הארץ כי אחרי שמכרו אותו וביזו אותו, הוא נהיה אין וכל השפע עבר דרכו, אז כמה שאדם מקבל יותר בזיונות יש לו יותר שפע ויותר הצלחה.

 לפעמים מבזים את האדם, הוא אומר – "מבזים אותי כי אני צדיק!, כי אני עובד ה'" זה גאווה, צריך לא לקבל גאווה מהבזיון, אלא באמת צריך לחשוב מבזים אותי כי זה מגיע לי, כי אני לא צדיק ולא חסיד, לא לומד תורה כראוי, לא שומר את העניים, אני באמת רשע! צריך להיות מודה על האמת. אם אחד אומר לך אתה רשע! צריך לחשוב ברוך ה' הוא אמר לי את האמת, אדם חייב להודות על האמת, בזמן שבא מישהו ומזכיר לי מי אני צריך לנשק אותו, לנשק את כפות רגליו, שהוא אמר לי את האמת, כתוב שנא את האוהב ואהוב את השונא, את השונאים אתה צריך לאהוב, אדם צריך כמה שיותר שידברו עלי, שיבזו אותו, האוהבים זה סתם! את האוהבים צריך לשנוא, האוהב שלך הוא רק מחניף לך, מטשטש אותך, הוא מכניס אותך לאשליות שאתה צדיק, שאתה בסדר, שנא את האוהב כך כתוב! אבל לאהוב את המוכיח זה שמוכיח אותך שמבזה אותך, אותו תאהב! אותו את צריך לשים על השכם שלך, אז מה יש? אם יש אחד שיגיד לך את האמת, מה כבר יצא לך מהחברים שמכבדים אותך ומחניפים לך ?.

הרבי מביא בתורה רס' שע"י מסירות נפש נעשים ייחודים וכשאין צדיקים שעושים את הייחודים הנ"ל אין מי שקם חצות אין מי שבוכה בחצות לילה אין מי שעובד את ה' במסירות נפש ממש, אז אין ברירה אלא לעשות את הייחדוים על ידי נפשות שנהרגות, על ידי הריגות. אבל יש אפשרות אחרת לעשות את הייחודים הנ"ל וזה על ידי שמקבלים בזיונות באהבה. אדם שמקבל בזיונות באהבה אז הוא מציל את הדור מהריגות, כל פעם שאדם מקבל בזיון בשמחה, שידע שהוא מציל עכשיו יהודי מהריגה. וכמה שהוא יותר מפורסם, יותר חשוב ובכל זאת מבזים אותו ומדברים עליו ומקבל באהבה אז הוא יותר מציל את הדור מהריגות, ויש אחד שעושה את זה בכוונה, שמחפש כל מיני תכסיסים איך שידברו עליו, איך שיבזו אותו, הרבי אומר "הוא עושה את זה ברצונו ובדעתו" על ידי זה הוא עושה את הייחודים הכי גבוהים והכי גדולים, זה נקרא שהוא מוסר את נפשו על קידוש ה', הוא מוסר את השם שלו, כי השם זה הנפש, וכולם דוברים עליו דברים שלא היו ולא נבראו, הוא מציל את כלל ישראל משפיכות דמים, בזה ששופכים לו את הדם כל רגע וכל שניה ומקבל הכול בשמחה ובאהבה הוא מציל את ישראל מכל הגזרות, מכל הפורעניות שאמורות לבוא עלייהם ח"ו, לכן כל אדם שרואה שמבזים אותו, פשוט שיקבל באהבה כי מי יודע מכמה גזרות הוא מציל את ישראל. רבינו אמר (שיח שרפי קודש ב'-סה') "החולק, אני איני יכול לשנוא אותו" – אני לא יכול לשנוא שום חולק, שום שונא, איך אפשר לשנוא חולק? הם עושים לי כאלה טובות, כאלה טובות הם עושים לי, ואני רואה ממש בחוש את הטובות שהם עושים לי, שחולקים עליי ומדברים עליי נפתחים לי כאלה אורות שאני ממש רוצה לנשק אותם, לחבק אותם.

 אדם מקבל בזיון באותו רגע הוא קיבל מיליון דולר. מסופר על ר' זושא ורבי אלימלך מליז'נסק שהגיעו לאיזה אכסניה, היו שם כמה שיכורים שהתחילו לתת שם בעיטות אחד לשני עד שראו את ר' זושא, הוא היה יותר פנימה מר' אלימלך והתחילו לתת לר' זושא מכות, בעיטות כמעט שברו לו את כל העצמות, ואז אמר ה"נועם אלימלך" לרבי זושא – אחי, אתה לוקח הכל, אתה לוקח את כל המכות לעצמך, אני גם רוצה מכות, בזיונות, אני גם רוצה עולם הבא, מה איתי אני לא בן אדם, לא מגיע לי קצת? אני גם רוצה לזכות, תן קצת גם לי! מה הכל בשבילך? שעה שלמה הוא משדל אותו, בוכה לפניו שיחליף איתו מקום – לבסוף שיכנע אותו. ה"נועם אלימלך" נכנס פנימה כדי שיתנו לו מכות ור' זושא יצא החוצה ואיך שהם מתחלפים אומרים הגויים, אומרים השיכורים, מספיק להרביץ לאחד, בואו נרביץ לשני שבחוץ! והרביצו עוד פעם לר' זושא, - אמר ר' זושא לר' אלימלך, אתה רואה הכל מגיע לי, אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה.

בעלבון אחד מכפרים לאדם חטאים של אלפי גלגולים, בעלבון אחד מכפרים לבן אדם ממש אין סוף עוונות, עם עלבון אחד שמעליבים את הבן אדם הוא יכול לזכות מה שהוא לא יזכה עם אלפי עבודות, כל בזיון שווה אלפי אלפים תעניות, אלפי אלפים סיגופים, זה במקום להכנס לתוך האש, במקום להכנס לתנורי אש, אדם לא יודע איזה תיקונים אלה -  "עין לא ראתה אלוקים זולתך".